1וידבר אהרן לפני הזקנים ולפני אסיפת עם כללית שכונסה מיד אחר כך את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה השורש דבר חוזר שלוש פעמים זו אחר זו לשם הדגשה, ויעש משה האותות. כלומר אותות המטה והצרעת והפיכת המים לדם לפני העם. וכשם שלמעלה פס' א'–ט' באו וחזרו כמה פעמים הפעלים יאמינו ו־ישמעו ומסופר שם שהובטח לו למשה שעל סמך האותות יאמינו וישמעו, כך חוזר כאן הכתוב על שני הפעלים האלה, ומגיד, מיד אחר הרמז לעשיית האותות לפני העם, ויאמן העם וישמעו וגו'. הם שמעו והאמינו כי פקד ה' את בני ישראל, כמו שנצטווה משה להגיד להם ג', ט"ז וכי ראה את ענים, כמו שנאמר למשה ג', ז'. וכמו שנרמז בפתיחת פרשה זו ב', כ"ה: וירא אלהים את בני ישראל, וגם פעמים אחדות בהמשך הפרשה ג', ח־ט, ט"ז־י"ז. ועוד ויקדו בני העם וישתחוו לשם הבעת תודה לה' אלהיהם. והפרשה מסתיימת בתיאור זה, המראה על הבשורה המעודדת שבישרו משה ואהרן בשמו ובשליחותו.2גם בפרשה זו ב', כ"ג–ד', ל"א שעיקר עניינה הוא שליחותו של משה, ניכרת ההרמוניה המספרית המבוססת על מספר שבע. חלוקתה של הפרשה לשבעה חלקים הפתיחה בישיבה של מעלה ואחריה שש פיסקות יוצאת כאילו מאליה מחלוקת העניינים ומן הסיומים החגיגיים של כמה פיסקות. והוא הדין לחזרת המלים האופייניות לעניינים המסופרים בפרשה. כבר ראינו למעלה ג', ב' שהשורש ראה, המורה על ראייתו של ה' בעניים של בני ישראל ועל היראותו אל משה בחורב. חוזר וחוזר בתחילת הפרשה עד שבפעם השביעית חזרתו מודגשת על ידי המקור המוחלט. אחר כך הוא חוזר עוד שבע פעמים, ובפסוק המסכם שבסיום בא מעין הד סופי במשפט וכי ראה את ענים. השורש שלח, המורה על עניין השליחות, בא שבע פעמים ב־ג', י'–כ', עוד שבע פעמים ב־ד', ד'–כ"ג, ועוד פעם סופית בפיסקה המסכמת, ד', כ"ח. השורש דבר, האופייני לפסוקים העוסקים בפקפוקו השלישי של משה ובתשובה האלהית עליו ד', י'–י"ז, בא, כמו שציינתי כבר ד', י"ז, שבע פעמים באותם הפסוקים הביטוי המורכב דבר ידבר נמנה כרגיל כפעם אחת בלבד, ובפיסקת הסיום באים הדים עליו הד פשוט בפס' כ"ח והד משולש בפס' ל'. והשם פה, אף הוא אופייני לפקפוק השלישי, בא גם הוא שבע פעמים באותם הפסוקים. הפועל הלך, שעניינו חשוב גם בפיסקה האחרונה, לא רק כהד למה שנאמר למעלה, אלא גם כסיפור מעשים חדשים הנזכרים שם לראשונה, בא י"ד פעמים, שבע כפול שתים, בכלל הפרשה.